הכירו: הפרעת קשב. פרק מיוחד לאהובים שלכם
"הוא לא מבין אותי. את יכולה להסביר לו?" שאלה אותי זוהר, בת זוגו של ארז, שלא נולד עם הפרעת קשב. הוא לא מבין מה זה אומר וחושב שהיא ממציאה את זה, שזה תירוץ שלה, שזאת תווית שכדאי להיפטר ממנה, ושהיא צריכה להבין שזה האופי שלה וזהו.
לאנשים ללא הפרעת קשב מאוד קשה להבין אותה. זו אחת הסיבות לכתיבת הספר הזה. האמת שגם לי היה קשה להבין אותה, ונדרשו שנים רבות של מחקר, אבחון וטיפול, נישואין להפרעת קשב ולידות של הפרעת קשב, ראיונות ומחקרים שערכתי וכנסים רבים שבהם השתתפתי, כדי להבין.
אז לא ציפיתי שארז יבין את הכול ברגע אחד.
"אנשים עם הפרעת קשב פחות מרוכזים בלמידה לאורך זמן, הם לא קשובים בשיחות, הם שוכחים את הילד בחוג. הם לא עומדים בדדליינים בעבודה. זה נמצא בכל מקום"
העניין הוא שלא צריך להבין בדיוק איך זה מרגיש. נכון, זה יעזור, ולכן כתבתי את הספר, אבל לפעמים מספיק להביא כמה עובדות חזקות ומרכזיות על מנת להפיל את האסימון. אגב, חיפשתי את הפירוש לביטוי "נפל לי האסימון" ומצאתי כי זה מוגדר כ"חוויית אהא!", במובן של: "הבין סוף סוף את הרעיון". וזה בדיוק מה שקרה לארז.
פגשתי את זוהר כמעט שנה אחרי, והיא הייתה אחרת.
היא סיפרה לי בהתרגשות שבאותו בוקר שנפגשנו היא שכחה שוב את הלפטופ בבית וביקשה מארז שיקפיץ לה אותו לעבודה. היא כבר לא התנצלה במשך שעות ארוכות ולא הרגישה שהיא "דפוקה" כמו פעם. היא הבינה. היא הכירה את התסמינים של הפרעת הקשב שלה וידעה שלמרות כל האסטרטגיות שפיתחה, הם עדיין יכולים לצוץ, וזה בסדר. כי היא לא רק זוהר ששוכחת ומתבלבלת, אלא גם זוהר הכיפית והמוכשרת. זה שחרר אותה. היא הרגישה הרבה יותר טוב עם עצמה. וזה חלחל גם לארז. הוא הקפיץ לה קפה ומאפה על הדרך, והיום של שניהם היה הרבה יותר טוב ממה שהיה יכול להיות שנה קודם לכן.
שמחתי בשבילה. מגיע לה, ומגיע גם לארז. הדרך לשם הייתה באמצעות העלאת המודעות והתקשורת. אם נלמד מהי הפרעת הקשב, איך היא באה לידי ביטוי, איפה היא מפריעה ואיך אפשר לעזור – החיים יהיו הרבה יותר פשוטים. יהיה אפשר אפילו ליהנות ממנה. כי מגיע לכולכם להכיר ולהשלים עם עצמכם ועם הקרובים אליכם.
"יש בה צדדים נפלאים! מחקרים מדעיים וקליניים מצאו שבעלי ההפרעה יותר רגישים, אמפתיים, יצירתיים, מקוריים, אמיצים וכיפיים (ובטוח אתם רואים את זה בעצמכם!)"
הפרק התמציתי הזה פונה אליכם, בני המשפחה, בני הזוג, ההורים, הילדים, החברים, העמיתים לעבודה, המנהלים, וכל מי שאין לו הפרעת קשב אבל מכיר מקרוב מישהו שיש לו. יש כאן למעשה 12 עובדות מחקריות וקליניות על הפרעת קשב. למה? כי מישהו שחשוב עבורכם ביקש ממני לעשות זאת. הוא סובל מהפרעת קשב ורוצה להעלות את המודעות בתחום, את המודעות שלכם אליו וזה חשוב.
במידה שאינכם יכולים לקרוא את כל הספר, אני ממליצה לקרוא בעיון את סיכום העובדות החשובות על הפרעת קשב שמובאות כאן. זה יכול לנפץ הרבה סטיגמות מיותרות, לתת כלים, ולהביא הכלה ואהבה. ולא רק עבור יקירכם, אלא עבורכם. כי גם אתם צריכים להתמודד עם הפרעת הקשב, היא נמצאת שם בכל מקום. וככל שהקרבה גדולה יותר, כך גדלה ההתמודדות. אתמול הוא לא היה מרוכז בשיחה חשובה, והבוקר הוא קם ב"דאון", ובשבוע שעבר הוא שכח את הפגישה, והוא אף פעם לא מסיים משימות בזמן… רוצים להבין למה? בבקשה.
12 עובדות על הפרעת קשב:
- הפרעת קשב היא נוירולוגית, או במילים אחרות: התפתחותית, ביולוגית, גנטית, מוחית, מולדת. מחקרי מוח מראים כי היא נגרמת כתוצאה מחוסר בדופמין, שהוא חומר שאחראי בין היתר על הריכוז. מחקרים אלו מראים בנוסף שהמבנה המוחי אצל מי שיש לו הפרעת קשב שונה מזה של אנשים ללא ההפרעה. עוד נמצא כי להורה עם הפרעת קשב יש סיכוי של 75% להעביר אותה לילדיו.
- לא לכולם יש אותה. מחקרי ענק לאורך השנים מצביעים על כך ששיעור הסובלים מהפרעת קשב לא משתנה. המודעות עולה, השיח מתפתח, יותר אנשים פונים לאבחון, ולכן נוצרת האשליה שהיא בכל מקום.
- היא לא רק של ילדים. היא ממשיכה גם בבגרות. לרוב הצד ההיפראקטיבי מיטשטש או נשלט יותר, אבל חוסר הקשב חי ובועט.
- מאבחנים אותה אצל רופא מומחה בתחום – לרוב נוירולוג או פסיכיאטר. הרופא מבצע אבחנה קלינית בה הוא בודק שהתסמינים הופיעו בילדות (עד גיל 12), שהם משליכים על כל תחומי החיים, ושאין אבחנה אחרת שיכולה להסביר אותם.
- ריטלין הוא לא סם. הוא בסך הכול מונע ספיגה מהירה של הדופמין ומשאיר אותו יותר זמן במוח, כמו אצל בן אדם שאין לו הפרעת קשב. אפשר להשוות אותו לתרופה לאיזון בלוטת התריס, כשזו לא מפרישה את מה שהיא אמורה להפריש.
- הפרעת קשב משפיעה על תחומי בריאות נוספים. חסר בדופמין גורם גם להפרעות נוספות: הפרעות אכילה, הפרעות שינה, דיכאון, חרדה ועוד.
- היא משליכה על כל תחומי החיים: לימודים, זוגיות, הורות, עבודה. כך, אנשים עם הפרעת קשב פחות מרוכזים בלמידה לאורך זמן (אלא אם זה מאוד מעניין אותם, ואז הם יכולים להישאב לשם). הם לא קשובים בשיחות. הם שוכחים את הילד בחוג. הם לא עומדים בדדליינים בעבודה. זה נמצא בכל מקום.
- החדשות הטובות הן שאפשר לטפל בה. בין אם תרופתית, רגשית או התנהגותית, כל אחד ומה שמתאים לו. בכל הקשיים שציינתי אפשר לטפל ולמזער את ההשפעה. הטיפול עושה פלאים לאדם עם הפרעת קשב.
- אם נתעלם ממנה היא תחמיר. וגם הקשיים הנלווים אליה יחמירו, וגם התסכול. כבר ראיתי חיים שלמים שנהרסו בשל חוסר טיפול, ואנשים שפרחו בזכות טיפול מתאים.
- זה לא בכוונה שהם שוכחים, דוחים, מאחרים, לא קשובים, מבולגנים. פשוט קשה להם להתארגן ולשלוט בזמן. גם כאן הסיבה היא גנטית. המוח הפרה-פרונטאלי (הקדמי) פחות מפותח אצלם, והוא זה שאחראי על תפיסת הזמן וההתארגנות.
- יש בה צדדים נפלאים! מחקרים מדעיים וקליניים מצאו שבעלי ההפרעה יותר רגישים, אמפתיים, יצירתיים, מקוריים, אמיצים וכיפיים (ובטוח אתם רואים את זה בעצמכם!).
- תוכלו לעזור להם על ידי יצירת "מסלולים עוקפי הפרעה". במיוחד: מיקוד, הצבת דדליינים, תזכורות, הרחקה של הסחות דעת (פירוט בשיטת "רק רגע"). ואל תשכחו המון אמפתיה, זה תמיד טוב.
