פרק 1 מה זה בכלל מינימליזם
תמציתו של האושר היא לאהוב את מה שיש, אך בחיים המודרניים היש נתון למיקוח ולשינוי אין־סופי. השפע גדול והאפשרויות בלתי נגמרות, וכך נוצר בלבול גדול בין תפל לעיקר.
למזלנו, מישהו המציא תרופה לכאב הראש שיוצרת תרבות השפע: קוראים לתרופה מינימליזם, והפציינט שהכי זקוק לה הוא האישה. קחי אישה, סתם אישה, מכל מקום בארץ, חברי את המוח שלה למגבר ושימי פול ווליום. אני מבטיחה לך שאחרי עשרים דקות תוציאי את התקע מהשקע. כל כך הרבה משימות, מטלות, דאגות, סידורים, תשלומים, תיאומים, הסעות, ארוחות, חינוך, הקפצות, הקשבה, הכלה, דאגה לבריאות הנפשית של הילדים, גם שלך, דייט עם בן הזוג, מספרה, רופא שיניים, יציאות, חברות ותור ללק-ג'ל.
מחד, הסטנדרטים לנשים בלתי אפשריים, לא אנושיים, מורכבים מדי וחסרי רחמים, ומאידך, אין זה מחזה נדיר לצפות בגבר עם כרס משתפלת מנפנף מעל מנגל בפארק ופשוט מבסוט מעצמו. גם אח שלו, שהוא בעצם חבר מהצבא, חוזר מהעבודה ביום חמישי, מבסוט שהסופ"ש בפתח. הוא לא מוטרד שהגולדנברגים לא הזמינו אותו לארוחת ערב. להפך, הוא חש הקלה גדולה. כיף לו לרבוץ מול הטלוויזיה ופשוט לנקות את הראש מטרדות היום־יום.
מתצפית חסרת סימוכין על המין הנשי במהלך חיי, אני מעריכה בצורה לא מדעית בעליל שכתשעים אחוז (או יותר, האומדן מתבסס על תחושה בלבד) מהנשים לא מרגישות מספיק טוב עם עצמן, כי תמיד אפשר לשפר, לרדת במשקל, להתקדם בקריירה, להגשים את עצמן, ללקט עוד חברות מגניבות, להעלות עוד פוסטים בפייסבוק ולהיות אופנתיות עם אמירה.
הקרב אבוד מראש.
אם בא לך להניף דגל לבן ולהיכנע ללא תנאים אני בעד, רק אל תשכחי להוציא טוש אדום ולכתוב על הדגל בגדול: אי אפשר הכול. אני יודעת מה את רוצה לענות לי – יש כאלה שמצליחות לשלב אימהות עם קריירה, לתחזק חברים, להתעמל ולהיראות נהדר. כמו ההיא המושלמת. היא, דווקא כן מצליחה! אז זהו, שגם לשלמות יש מחיר, קוראים לו פרפקציוניזם, ולנשים שלוקות בו יש סיכוי טוב לאמלל את עצמן לדעת באופן שיטתי ולא להיות מרוצות אף פעם. הסיבה שלשלמות יש תג מחיר גבוה היא שהחיים עצמם לא מושלמים. הנשים התקתקניות האלה, שרגילות שהחיים מסתדרים להן כמו מקהלה בצבא האדום, עלולות לאבד את שלוותן מכל זיוף קטן בהרמוניה שעליהן הן מנצחות בגאון.
אז על מה לוותר? הרי הכול ממש, אבל ממש, חשוב. בואי נתחיל מכך שאת לא באמת צריכה שתי מסננות במטבח אם את משתמשת רק באחת. נמשיך במחשבות מיותרות על העובדה שלא ראית את הסדרה המדוברת בנטפליקס ונשליך לפח את החולצות שכל תפקידן לשמש כמזרן מפנק לחולצות הלבישות שמקופלות מעליהן. באופן אישי ויתרתי על מניקור, פדיקור והתופעה התרבותית המשונה שקוראים לה לק-ג'ל. קיצצתי את ציפורניי הארוכות ואפילו ויתרתי על שאיפה ארוכת שנים להבין מה ההבדל בין כלנית, נורית ופרג. העפתי מהבית כלי אירוח שלקחו חלק באירוח פעם בשנתיים במקרה הטוב. וכל כולי תקווה שאורחיי יתרשמו מאישיותי הלבבית ולא מטאג'ין החרס המעוטר והמסורבל ששכב לו משועמם על מדף שלם בארון המטבח וחיכה שישלפו אותו משם במטרה להרשים את האורחים בנוכחותו האקזוטית. סרקתי את כל המסמכים בביתי, החל מציורי הילדים, הזמנות לחתונות ובר-מצוות, ברכות ימי הולדת מרגשות, תעודות הצטיינות. סרקתי אפילו את התמונות שתיעדו רגעים בלתי נשכחים, בהם המשפחה צורחת את נשמתה בעת שקרון רכבת ההרים גלש בירידה תלולה, שצולמו במצלמה האוטומטית בפארקי שעשועים שונים ברחבי העולם, תמורת שמונה דולר בלבד, כדי שננצור לנצח את החוויה בסיקס פלגס. השארתי קומץ נבחר של תעודות, ברכות וציורים, המתויקים בשני קלסרים בלבד בבית. כל שאר הניירת, הציורים והברכות נזרקו אחר כבוד לפח. רגע של צביטה קטנה בלב בעת ההשלכה ולאחריו שקט נפשי ובית מחוטב, שהשיל מעליו כמה קילוגרמים מכבידים של ניירת. וכצ'ופר, הכול סרוק, זמין ומתויק בתיקיות בגוגל דרייב, זמין לצפייה בכל רגע של נוסטלגיה מהטלפון הנייד.
מהם הדברים החשובים עבורך? מה באמת ממלא אותך אנרגיה? לא את חברתך, לא את בעלך. מה ממלא אותך באנרגיה? ומה מרוקן אותך מאנרגיה?
אני לדוגמה נהניתי מאוד להיות בוועד כיתה, אך לא בוועד הבית. הופעות חיות מטעינות את הסוללה שלי בעשרה אחוז בלבד, לעומת ריקוד ויוגה שמטעינים אותי תוך שעה במאה אחוז. צפייה בהצגה היא מבחינתי בתחתית סדר העדיפויות, גם במחיר שמאן דהוא או מאן דהיא יחשבו חס ושלום שאני חסרת תרבות. לא מזיז לי בכלל שלא קראתי המון ספרי מופת. זמני יקר מדי בשביל לבזבז אותו בניסיון להרשים אנשים המציבים תנאי סף תרבותיים לאהבה ללא תנאי. מצאתי הרבה טעם לחיי דווקא בדברים הפשוטים, עוד הרבה לפני עידן הקורונה: הפעילויות האהובות עליי הן ללא ספק שהייה במחיצת ילדיי, ציפה על מזרן מתנפח בים, צעידה עם חברותיי תוך ריכולים וצחוק, וכמובן ריקוד. הגעתי למסקנה שלעולם לא אוכל להספיק לעשות את כל מה שרציתי, וישנם אנשים שלעולם לא אהיה חברה טובה שלהם. וזה בסדר גמור. אגלה לך עוד סוד קטן בתחום האימהות: את לא חייבת לאפות עוגת יום הולדת. אין חוק כזה. בדקתי. בחיי. ניתן בהחלט לקנות עוגה. וזה גם ממש בסדר שאת לא יודעת את שמותיהם של חברי הכנסת. בשביל זה יש גוגל. דקלום שמותיהם הרי לא ישנה את שיטת הבחירות. בנוסף, הגיעה השעה להשלים עם העובדה שלעולם לא תדעי לדבר צרפתית שוטפת. הבנת את הפואנטה?
נעים מאוד, מינימליזם
מינימליזם הוא ההבדל בין עיקר לטפל בצרכנות נבונה, בניהול הזמן, הכסף, הרגשות וגם המחשבות שעוברות בראשך. מינימליזם זאת ההחלטה איפה את שמה את הזמן שלך, הכסף שלך ותשומת הלב שלך.
מינימליזם באומנות הוא מגמה החותרת לפישוט הצורה, הצבע והקומפוזיציה, ויתור על פרטים מיותרים, צמצום צורני שהוליד ציורים שלעיתים נראים כמו שני ריבועים על קנבס שילד בגן עשה ולעיתים מפעימים במעופם כמו הפסלים של ברנקוזי. אך הפרק מינימליזם אינו עוסק במילה מינימליזם בהקשר של צמצום הדימוי החזותי. אם את חוששת שבכוונתי לצמצם את עולמך לכדי שני ריבועים או לדחוק בך לאמץ סגנון חיים סגפני, אנא הסירי דאגה מליבך. כוונתי לעזור לך לסגל סגנון חיים שיאפשר לך לדייק את עצמך בזמן שאת מתבשלת לאיטך בקלחת הרותחת שקצב החיים המערבי העמיד על האש. מינימליזם הוא חליפת חיים מותאמת אישית. המינימליזם שלי יהיה שונה בתכלית משלך, כיוון שמשמעותו של המינימליזם הוא לא לציית בצורה עיוורת לסט של הוראות סגפניות אלא לברור עיקר מטפל. מה שחשוב עבורי יכול להיות טפל עבורך, ולהפך. הרעיון להתמקד בדברים שבאמת חשובים לך, לוותר על המון דברים שאת חושבת שאין ברירה אלא להשלים עם קיומם ולבזבז כמה שפחות זמן וכסף על דברים שאת חושבת שחשובים לאחרים. משמעותה של המילה מינימליזם, בכל הקשור לאושר, היא לדייק את המציאות ועל הדרך למחוק מהלקסיקון את המילה המרעילה מולטיטסקינג.
קואצ'רים רבים מעודדים התייעלות, הצבת מטרות חדשות, הישגיות. רובם גברים. "תמקסמו," הם צועקים, "תפתחו משמעת עצמית!" הם שואגים, "תבחרו מטרות!" הם מתלהבים, "תגדילו רווחים," הם מבטיחים, "תשאפו לפסגות," הם מסכמים. המסר בהרצאותיהם: "אתה יכול יותר," והרציונל שלהם גורס שלו רק תעשי יותר ותקומי בחמש בבוקר, השמיים הם הגבול. הסיסמה שלהם: "אם תחלמי בגדול – זה יקרה."
הלו, חבר'ה! מה עם קצת זמן לנשום?
מה עם התענוג של בהייה חסרת תכלית בצמרתו של ברוש המתנדנדת ברוח? לעולם לא תוכלי להצטיין בכל התחומים, להיות לגמרי מעודכנת בחדשות ולהבין מה ההבדל בין מק"מ לפק"מ. לעולם לא תצליחי לדקלם את כל שמות הסלבס שאיש יחסי הציבור השתדל לשתול במוחך. תמיד תהיה אפשרות להשתפר, למצוא מקום מגורים יפה יותר, חברים מדויקים יותר ועבודה מעניינת. גם ביישוב היוקרתי סביון יש רחובות יפים יותר ויפים פחות ושכנים טורדניים קצת יותר וקצת פחות. הבסיס לאושר הוא קודם כל להיות מאושרת בחלקך, להודות על מה שיש ולנסות לדייק את החיים בניחותא ולא מתוך בהלה ולחץ; לצבור חוויות ושמחות אך לדעת לגרום לעצמך אושר בין השמחות.
מתחילה לראות את התמונה?
החיים בעידן השפע מקהים את החושים, מסנוורים את העיניים, מחרישים את האוזניים. כשאני הולכת למסעדת שף, כל מנה יותר טעימה מהשנייה, עוד כפית ועוד מזלג והבטן מתפוצצת, עד כדי בחילה. כמו בארוחה דשנה עם יותר מדי מנות טעימות, החיים בעולם המודרני מציעים לנו שפע רב של טעמים, שאם נאכל את כולו נרגיש בחילה. אתן דוגמה מעולם הטיולים שאני כה אוהבת. כשאני טסה לחו"ל אני קוראת את רשימת האטרקציות בשביל לדעת ממה עליי להימנע, לאן לא לנסוע, בשביל שלא אבזבז את זמני בדרכים ולהשיל מעליי גורם נוסף של לחץ. עבורי "תפסת מרובה – לא תפסת" היא סיסמה בכל המישורים של חיי. אני מוותרת מראש על המון דברים כדי לטייל בנינוחות ולחוות את המקום והאווירה. אם תיקחי את הטיול כמשל לחיים עצמם אז הנמשל יהיה לצמצם עיסוקים, להשיל ציפיות, להקטין הוצאות. כל זאת כדי להרגיע את הנפש, להעצים את האנרגיה ולהרחיב את התודעה.
בשמי החיים המודרניים התכולים מרחפת לה עננה מאיימת עם גשם רעיל ושמה קללת ה-FOMO – Fear Of Missing Out. תמיד יש משהו נוצץ יותר מעבר לאופק: קריירה אלטרנטיבית, מקצוע יותר רווחי, חברים יותר מכילים, כלב יותר גזעי, נופש יותר שווה, בעל יותר מוצלח. כמו מגוון הטעמים הבלתי נגמר של בן אנד ג'ריז, כך האפשרויות שמציעים לנו החיים המערביים הן מסנוורות, מפתות ומבטיחות גיוון וחיים מתוקים. באנלוגיה לאכילה אין־סופית של אוכל מצוין שסופה כאב בטן, כך גם ריצה אין־סופית וסימון וי על כל האפשרויות שהחיים מציעים, יגרמו לך לא רק כאב ראש, אלא מחלות שונות ומשונות הנובעות מלחץ, שהרופאים יגדירו במילים לטיניות וירשמו לך בגינן כדורים צבעוניים. לחץ, דיכאון, חרדה, הן הסוכרת של הנפש. בדיוק כפי שאת בודקת את רשימת הרכיבים על אריזת האוכל ומוודאת שצמד המילים מונוסודיום גלוטומט לא מופיע, אנא ודאי שהמילים מולטיטסקינג ו"גם לה יש" לא יופיעו במרכיבי חייך. הדיוק, הנמכת רעשי הרקע, ההתמקדות, הנינוחות – כל אלה הם עקרונות המינימליזם, וכל אישה היא עולם בפני עצמה ולכן אין חוקים נוקשים לעניין. כל שעלייך להחליט הוא בסך הכול לאן פנייך מועדות, מה הכיוון, היכן הצפון. מאותו רגע שהגדרת מהו סגנון החיים שאת שואפת אליו, את יכולה להרשות לעצמך להתנהל בנינוחות, ללכת קצת ימינה ולפנות לפתע שמאלה ולפעמים אפילו לחזור אחורה, לסטות מהנתיב כדי לנוח, ואז לחזור בכוחות מחודשים.
