נפצח בדיסקליימר: בשום אופן אין הנאמר כאן בא להחליף את עבודתה של העורכת הספרותית על הספר שלכם. חלילה וחס. יש דברים שרק עיניים של בעל מקצוע מנוסה יראו בטקסט שלכם. יש דברים שאנחנו לא יכולים לערוך בטקסט של עצמנו. אנחנו מתאהבים בטקסטים, קשורים אליהם רגשית ובעינינו הם מובנים ומחכימים, מקוריים ומנצנצים. אז למה בכל זאת לערוך את הטקסט שלכם לפני שאתם שולחים אותו לעריכה מקצועית? כי אתם רוצים שהוא יצא הכי טוב שאפשר, ואתם מכירים אותו הכי טוב.
וזה מה שאתם יכולים לעשות:
לעשות סדר בבלגן
יש כותבים שאוהבים לכתוב אינטואיטיבית. אבל גם אם אתם כאלה אני מציעה לכם לנסות את הדבר הבא: לכתוב את תוכן העניינים של הספר לפני שכותבים את הספר. איך עושים את זה? מעלים על הכתב את כל הרעיונות שיש לכם – במשפט אחד קצר לכל רעיון. אחר כך מסדרים אותם לפי סדר הגיוני, והרי לכם תוכן העניינים של הספר וגם שלד שתוכלו לכתוב לפיו.
אם אתם כותבים רומן, צרו שלד של העלילה, סדרו את העלילה לפי סדר הגיוני והתחילו לכתוב לפיו.
להתאפק ולא למחוק
בדראפט הראשון כותבים, לא עורכים. מוציאים אל הנייר כל מחשבה או משפט שהתנסח לו, טווים עלילה או רעיונות, לא עוצרים לערוך ולא קוראים אחורה. לא למחוק! רק אחרי שתגמרו לכתוב את הסקיצה הראשונה ותעשו את העצות הבאות – אז תמחקו.
לקרוא מהדף
הדפיסו את הטקסט וקראו אותו. תגלו שאתם רואים דברים אחרת, כאילו חלקים אחרים במוח עובדים כשאנחנו קוראים במחשב וקוראים מהדף.
להקשיב לעצמכם
אחרי שקראתם מהדף, הקריאו לעצמכם את הטקסט בקול רם. האם הוא זורם לכם? האם נעצרתם איפשהו? בדקו את העצירות שלכם, הן בדרך כלל מלמדות על משהו שלא עובד כמו שצריך.
לתת לקוראים שלכם הזדמנות לנשום
מכירים את המונח כותרות ביניים? המטרה של כותרות הביניים היא לסמן סיום של נושא אחד ולהתחיל נושא אחר, וגם לתת לקורא רגע לנשום בין נושא לנושא. עברו על הטקסט וסמנו מקומות שבהם יכולות להופיע כותרות ביניים, ואולי אפילו תכתבו את הכותרות.
להפתיע את הקוראים שלכם
הקוראים שלכם מצפים לקרוא טקסט "רגיל", אבל אתם יכולים להפתיע אותם. איך? להכניס לטקסט שאלות עבורם, משימות, סיכום של הרעיונות, שאלון או כל דבר אחר שיכול להוסיף להנאה שבקריאה.
- לשאול את עצמכם
- האם חידשתי כאן משהו?
- האם עניינתי כאן מישהו?
- האם אני יכולה לומר את אותו הדבר רק בפחות מילים?
מה עשיתי מכל העצות שלי בכתיבת הטקסט הזה?
- כתבתי שלד
- מחקתי, ברור שמחקתי. זו עצה ממש קשה!
- לא קראתי מהדף, המדפסת לא עובדת
- קראתי בקול רם! זיהיתי עצירה!
- נתתי לכם הזדמנות לנשום
- אני מקווה שהפתעתי אתכם עם הווידוי הזה שלי
- שאלתי את עצמי את השאלות הקשות שלמעלה ועניתי עליהן: כן, כן ולא.
